שרדר בע"מ נ' משגב שרותי אספקה ופרסום (1966) בע"מ ואח'

פסק דין

1.זוהי תביעה לאכיפת הסכם מיום 15/08/2006 שנעשה בין המבקשת למשיבות 1-4 (להלן: "ההסכם").

עניינו של ההסכם הוא בהסדרת רכישת מניות שונות על ידי המבקשת מידי המשיבה 1.

המניות הנמכרות, כהגדרתן בהסכם, הינן מלוא הון המניות המונפק והנפרע של המשיבה 4 ומניות חברה אחרת בשם אורחן הכרמל בע"מ, המוחזקות בידי המשיבה 1.

המשיבות 2 ו-3 מחזיקות במלוא הון המניות של המשיבה 1 והן צד להסכם.

המשיבה 5 שלטה במועדים הרלוונטיים במשיבות 1-4.

2.סעיף 9 בהסכם קובע תנאי לביצועו של ההסכם והוא אישור ההסכם על ידי דירקטוריון המוכרת, היא המשיבה 1, וזו לשונו:

"9.1אישור דירקטוריון המוכרת להסכם זה מהווה תנאי לביצועו.

אם הסמכות לחייב את המוכרת ולבצע פעולות בשמה תימסר לידי הנאמן ביצועו של הסכם זה מותנה באישור הנאמן.

המוכרת ובעלי המניות מתחייבים להביא הסכם זה לאישור דירקטוריון המוכרת או הנאמן, לפי המקרה, עד ליום 10/09/06. אם ידחה דירקטוריון החברה או הנאמן, לפי המקרה, את ביצוע הסכם זה לא יהווה הדבר הפרה של הסכם זה ולא תהיה לקונה כל טענה בקשר לכך".

אין מחלוקת כי ההסכם לא הובא לאישור הדירקטוריון, למצער לא באופן פורמאלי, וכי כאשר הובא לעיונו של הנאמן, דחה הנאמן את ביצועו. לאחר דחיית הנאמן את ההסכם, המשיכו הצדדים בניהול משא ומתן אשר לא הבשיל לכדי הסכם חדש, ומכאן הוגשה תביעה זו.

3.ביום 29/07/09 נתתי פסק דין הדוחה את התובענה. בפסק הדין קבעתי כי סעיף 9.1 בהסכם מהווה תנאי מתלה אשר לא התקיים. מאחר והתנאי לא קוים הרי שההסכם לא נכנס כלל לתוקפו ועל כן לא ניתן להורות על אכיפתו. המבקשת ערערה על פסק הדין. בפסק הדין שבערעור נקבע, כי פסק הדין שנתתי מבוטל וכי הדיון יוחזר לבית משפט זה, אשר ישוב וייתן את פסק דינו תוך התייחסות מפורטת לחומר הראיות ולעדויות בתיק. כן נקבע כי בית המשפט אינו כבול לתוצאות פסק הדין נשוא הערעור או לכל קביעה אחרת שבו.

לאחר עיון מחודש בחומר הראיות, בעדויות שנשמעו לפני ובטיעוני הצדדים עדיין אני סבור כי דין התובענה להידחות, אולם מנימוקים שונים ועל כך אפרט להלן.

תמצית טענות הצדדים והשאלה שבמחלוקת-

4.על פי הנטען בהמרצת הפתיחה, ההסכם הושג בסיומו של הליך משא ומתן ממושך, אשר נוהל בין נציגי המבקשת לנציגיהן המוסמכים של המשיבות, ובהם יו"ר דירקטוריון המשיבה 1. המבקשת טוענת כי ההסכם מחייב את המשיבות, באשר הוא נחתם על ידי נציגיהן המוסמכים. המבקשת טוענת, כי כינוס הדירקטוריון ואישורו הפורמאלי של ההסכם אינם מהותיים ומדובר במשוכה טכנית בלבד, שכן טרם החתימה על ההסכם, נערכו שיחות טלפוניות עם חברי הדירקטוריון ורוב החברים בדירקטוריון אישרו את העסקה בעל-פה, כך שקיים רוב בדירקטוריון לאישור ההסכם.

המבקשת טוענת כי האחריות להביא את ההסכם לאישור הדירקטוריון מוטלת על כתפי המשיבות. הימנעותן של המשיבות מלהביא את ההסכם לאישור הדירקטוריון מהווה סיכול מכוון של תנאי בחוזה אשר המשיבות אינן יכולת להסתמך על אי-קיומו.

לבסוף נטען כי סמכויות הדירקטוריון מעולם לא הועברו לידיו של הנאמן. אישור הנאמן אינו נדרש לצורך קיום ההסכם וגם בהעדר אישורו מדובר בהסכם תקף שיש להורות על אכיפתו.

5.המשיבות כופרות בקיומו של הסכם מחייב בין הצדדים. על פי הטענה, ההסכם חסר פרטים מהותיים אשר אינם ניתנים להשלמה ובהם נספחי חובות ודו"חות כספיים, אשר להם השפעה ישירה על התמורה האמורה להתקבל מן העסקה. נטען כי ההסכם לא נחתם על ידי מורשי החתימה של המשיבות וכן כי הוא נעדר נספח המאשר את זהות מורשי החתימה של המשיבות.

המשיבות טוענות כי קיומו של ההסכם מותנה באישור הדירקטוריון או הנאמן. לטענת המשיבות תנאי זה אינו מהווה תנאי מתלה בהסכם כי אם תנאי לשכלולו של ההסכם לכדי הסכם מחייב, אשר בהעדרו אין תוקף להסכם. נטען כי הסמכות לחייב את המשיבות בהסכם מצויה בידיו של הנאמן, אשר לו ניתן ייפוי כוח בלתי חוזר למכירת הנכסים נשוא ההסכם וכל עסקה בנכסים אלה טעונה את אישורו. בנסיבות ענייננו, בהן לא ניתן אישור הדירקטוריון להסכם והנאמן הודיע באופן מפורש על התנגדותו להסכם, לא השתכלל חוזה מחייב בין הצדדים.

6.הצדדים חלוקים בשאלה העקרונית בדבר קיומו של הסכם מחייב ביניהם. לגישת המבקשת נכרת בין הצדדים הסכם מחייב שבו תנאי מתלה. לעומתה, גורסות המשיבות כי התנאי הקבוע בסעיף 9 להסכם איננו תנאי מתלה בהסכם תקף, כי אם תנאי בדרך לשכלולו של ההסכם.